בקצרה (מתוך גב הספר):
מי לא זוכר את הזקן החכם עם הזקן הלבן שמוביל את האנושות מעידן לעידן?
היה היה היה פרויקט אנימציה אדיר ששודר בשנות השמונים בטלוויזיה החינוכית והיה להיט ענק אצל הילדים. מעבר להיותה אחת הסדרות המאוירות המצליחות ביותר של תקופתה, היה היה היתה גם אחת מהיצירות הנבואיות החכמות והרגישות בהיסטוריה של האנימציה לילדים.
אלבר ברייה, שכתב, ביים וקריין את הסדרה ראה ביצירתו יעד עיקרי אחד, והוא “לגרום לילדים לרצות לדעת, לגרות את הסקרנות שלהם.” ואכן הסדרה המדוברת והמצליחה שלו היתה לא פחות מאשר “הבית ספר המאויר שיצר אלבר ברייה לילדי הדור הבא.”
בספר החדש, “היה היה – ההיסטוריה האנושית”, המבוסס על הסדרה, מוביל אותנו הזקן החכם למסע מרתק לאורך ההיסטוריה. בסביבה משעשעת ובעלת ערך חינוכי רב הוא מספר לילדים על כל האירועים החשובים שהטביעו את חותמם על תולדות האדם מימי בראשית, בימים שהיה עדיין דייר חדש יחסית בתולדות כדור הארץ, ועד תחילת המאה העשרים ואחת… דרך סיפורם של האדם הניאנדרטלי, האימפריות הראשונות, הוויקינגים, הרנסנס, תור הזהב, המהפכה הצרפתית, אביב העמים, ומלחמות העולם, נפילת חומת ברלין ועד ה-11 בספטמבר 2001.
המסע המרתק הזה מלווה כאן באיורים עשירים ומגוונים, במידע וב”מילון הזקן החכם” שמסביר בבהירות מונחים מרכזיים מההיסטוריה העולמית.
האנציקלופדיה של הָיֹה הָיָה – ההיסטוריה האנושית, אלבר ברייה. תרגום: בתיה מולכו * עריכה: ניצה פלד. הוצאת קלסיקלטת, 77 עמ’, 89.99 ש”ח.
על המחבר:
אלבר ברייה היה מפיק טלוויזיה צרפתי, תסריטאי, אנימטור ומייסד חברת ההפקות “פרוסידיס”.
ברייה הוא היוצר של סדרת ההנפשה על ידי בובות “קולרגול” (1974) וסדרת ההנפשה “היה היה” (1978 -2008). בנוסף עסק בכתיבה דוקומנטרית-רפואית, דרמה ופילוסופיה פופולרית.
דעתי:
אני שייך לדור שלמד על היסטוריה “מהיה היה” ועל ביולוגיה מ”החיים” (למי שלא מכיר – סדרות אנימציה חינוכיות מאותו בית יוצר ששודרו בערוץ הראשון בשנות ה-80). לכן, כשקיבלתי לידי את “האנציקלופדיה של הָיֹה הָיָה” – עיבוד ספרותי לסדרת הטלוויזיה – נמלאתי ברגשות נוסטלגיים. התעורר בי חשק לא ללכת לבית הספר ולהשאר בבית כדי לראות את הזקן החכם ואת שאר הדמויות המאויירות המוכרות ולשמוע את הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך שליוותה את פתיחת התוכנית. אבל אז נזכרתי שאני ממילא כבר לא צריך ללכת לבית ספר ושאת הספר אני יכול לקרוא מתי שבא לי. וכך עשיתי.
“האנציקלופדיה של הָיֹה הָיָה –ההיסטוריה האנושית” היא מעין הגירסה לילדים של רב המכר “קיצור תולדות האנושות” של יובל נח הררי. היא מבקשת להקיף את ההיסטוריה האנושית מלידת כדור הארץ וההתפתחות האבולציונית של האדם, דרך ההיסטוריה העתיקה של התרבות האנושית ועד להיסטוריה המודרנית (כאשר הספר מסתיים בפסקה על פיגועי ה-11 בספטמבר בארה”ב). אם הררי מקצר את תולדות האנושות לכדי 450 עמודים, באנציקלופדיה של היה היה זה כבר מצטמצם ל-77 עמודים. ננו-היסטוריה אם תרצו.
הספר מחולק בצורה כזו שכל עמוד מוקדש לנושא אחד, בדרך כלל עוקב מבחינה כרונולוגית אחרי הנושא הקודם, כשבשולי הטקסט מופיעות בועות שמנסות להשלים דברים אחרים שקרו באותה תקופה. למשל, העמוד שעוסק ב”תור הזהב בספרד” מספר על ה”רקונקיסטה” – איחוד ספרד, על האינקוויזציה שקמה באותו זמן, על הקונקיסטדורים – הכובשים שנשלחו לעולם החדש (אמריקה) ועל היחלשותה של האימפריה הספרדית. בחלק התחתון של העמוד מופיעה בועה שמסבירה על הנצרות הפרוטנסטנטית שגם נוצרה באותה תקופה, ואילו בחלק העליון מופיע (כמו בכל עמוד) “מילון הזקן החכם” שמפרש את המושג “כופרים” (בהקשר של האינקוויזציה) ואת המושג “קונקיסטדורים”.
היכולת לדחוס את ההיסטוריה האנושית ל-77 עמודים היא מרשימה ביותר, ואני יכול להניח שתהליך הברירה היה סבוך יותר מתהליך הכתיבה. אבל גם היכולת להסביר באופן ברור ומתומצת אירועים היסטוריים מורכבים ומסועפים מרשימה לא פחות. ההיסטוריה האנושית מעולם לא נראתה כה ברורה, צבעונית ומושכת.
ובכל זאת, יש גם בעיות בספר. הבעיה העיקרית שמאפיינת את רוב ספרי ההיסטוריה שיצאו מאז ומעולם בתרבות המערב היא הגישה האירופו-צנטרית. כלומר, מסופרת פה היסטוריה מנקודת מבט אירופאית-נוצרית, או לכל הפחות מערבית. תרבויות סין, אפריקה, האבוריג’ינים באוסטרליה, האינדאנים באמריקה – כל אלה מוזכרים כבדרך אגב, מנקודת מבט של האדם הלבן, או לא מוזכרים בכלל (אפילו היהדות מוזכרת רק בפסקה). הספר אף מגדיל לעשות ומתמקד בעיקר בהיסטוריה הצרפתית (כנראה בגלל שמחברו צרפתי וגם סדרת הטלוויזיה נוצרה בצרפת); גם כשמסופר על השבטים הברבריים בתקופת האימפריה הרומית וגם כשמתוארים ימי הביניים ישנה התמקדות בפרנקים ובגאלים – אבות האומה הצרפתית. לאחר מכן מובאים בהרחבה יחסית תקופת הנאורות, המהפכה הצרפתית, הרסטורציה, אביב העמים וה’בֶּל אֶפּוק’ של סוף המאה ה-19 – כולם קשורים בהיסטוריה הצרפתית.
בנוסף, מובאות גם כמה עובדות מפוקפקות כמו מתן הקרדיט למרקו פולו כמי שהביא את הפסטה לאיטליה מהמזרח. לפחות לפי הידע שלי מדובר באגדה, והפסטה אכן הובאה מהמזרח אך כאלף שנה קודם לכן, בתקופת האימפריה הרומית.
ומה לגבי קהל היעד? אני מתקשה לראות ילדים ונערים צעירים קוראים בעצמם את הספר מלבד כמה “משוגעים לדבר”. על אף האיורים והתוכן המתומצת, בכל זאת מדובר בנושאים מורכבים שמצריכים מאמץ מסוים מהקוראים הצעירים שספק אם הם נכונים להשקיע אותו. פה גם כדאי לציין את ההבדל בין הפורמט הטלוויזיוני לזה הספרותי – בעוד הטלוויזיה מספרת סיפור לצופה פאסיבי, שגם אם אינו מבין הכל, יכול להמשיך לצפות, הרי שהספר מצריך פעילות אקטיביות יותר, וקשה מאד להמשיך ולקרוא אם לא מבינים את הדברים. המסקנה שלי היא שהקריאה חייבת להיות מלווה בתיווך מבוגר, שיסביר את התכנים ויוסיף עליהם, אבל בעיקר – שילהיב את הצעיר לגבי התכנים המובאים בספר ויגרום לו להסתקרן ולשאול שאלות בעצמו. היתרון באופן שבו מחולק הספר, הוא שאפשר לקרוא בכל פעם עמוד אחד (רמת ריכוז שאפשר עדיין לדרוש מאדם צעיר בתקופה שלנו) שבו צוללים לתקופה מסויימת. אולי כך, חובבי ההיסטוריה שביניכם יצליחו לעניין גם את הדור הצעיר.
אני חייב להודות שבאופן אישי נהניתי מאד מהקריאה על אף המגרעות המסוימות שצוינו לעיל (ועל אף שהטקסט משופע בסימני קריאה לא נחוצים כמו למשל “האנגלים מצדם תמכו באדוארד השלישי!“). מלבד הנוסטלגיה, אפשר באמת ללמוד מהספר, לרענן את הזיכרון לגבי אירועים מסוימים ולקבל מבט מרפרף על ההיסטוריה האנושית. במידה מסוימת, הספר מתאים לא פחות למבוגרים, מאשר לילדים. אדם בוגר בימינו, שעמוס בעבודה וחסר סבלנות לקריאה, יכול ללמוד לא מעט ולהינות מספר מתומצת ומסביר פנים שכזה.
אז אם את מתלבטים אם לקנות את הספר לילדכם, אולי כדאי שתשקלו שוב ותקנו אותו לעצמכם.
ציטוט נבחר:
בשנת 1750 לפנה”ס חוקק חמורבי את קובץ החוקים הראשון של העולם המתורבת. האגדה מספרת שהוא קיבל את החוקים מאל השמש, אבל הכללים שהוא קבע נראים לנו כיום בלתי מתקבלים על הדעת! למשל: יש להשליך לנהר עקרת בית שמתרשלת בתפקידה! גבר שחייב כספים לאחר יכול להשאיל לו את אשתו כערבון למשך שלוש שנים! ובכל הפשעים והעבירות יש להחיל את חוק מידה כנגד מידה.
על הספר ברשת:
סדרת הטלוויזיה היה היה – כל הפרקים
אולי נקנה לעצמנו ונשתמש בילדים כתירוץ… ומאוד הצחיק אותי העניין עם סימן הקריאה, אפשר להפוך את זה לקטע הווי כזה: לשלב את הביטוי ‘הם מצדם תמכו באדוארד השלישי!’ בכל מיני שיחות.
את צודקת. אולי באמת אפשר לשלב.
כלומר – את צודקת! אולי באמת אפשר לשלב!
אתה מצדך מסכים שאפשר לשלב!
אפרופו תשומת הלב לנושאים מסוימים על פני אחרים, לפני כשנתיים נתקלתי בפרק בטלוויזיה, וצפיתי מטעמי נוסטלגיה. היה מפתיע לראות שהשואה הוזכרה במשפט וחצי, גם הפצצת הירושימה זכתה לאזכור קצר יחסית, ואילו לעומתן המצאת שואב האבק קיבלה סקץ’ שלם בכיכובו של הזקן החביב.
קודם כל ברוכה הבאה יעל! לפי הנתונים שמגיעים אלי, הדומיין שלך שייך לעונג שבת מה שאומר שאולי את יעל המקורית! (סופסוף אני יכול להשתמש בשם הזה בהקשר הגיוני. ואני ממשיך עם סימני הקריאה בהשפעת הספר).
בכל אופן – הטעונות שלך נכונות גם לגבי הספר. השואה והירושימה מוזכרות בפסקה כל אחת. דווקא אין התייחסות לשואב האבק אבל כן יש התייחסות לממציא האספלט (שהוא צרפתי) שאפשר לבנות את הכבישים, לממציאי המכוניות (שנדמה לי שגם היו צרפתיים), לאחיים לומייר בקולנוע (צרפתים) ולצמיגי מישלן (צר…).
ותראי, אם מסתכלים על היסטוריה מבחינה פרקטית, השואב הרבה יותר פרקטי מהשואה והירושימה. אז אולי הזקן החכם צודק אחרי הכל.
אני מעריצה גדולה של הסדרה, וברצוני לציין שיש לה עוד 5 עונות שגם הן שודרו בארץ, ואף אחד מעולם לא שם לב אליהן וייחס אליהן חשיבות.
על העונות האלו גדלתי ואני מודה שאני מחבבת אותן אף יותר מהעונה הראשונה.
העונות הם: ממציאים, מגלים, אמריקה, חלל והעונה החדשה שיצאה ב-2008 אם אני לא טועה – שומרים על כדור הארץ (שאותה בכלל לא אהבתי)
הספר נשמע עצמו מאוד מעניין, אך אני קצת התאכזבתי שכרגיל מתייחסים רק לעונה הראשונה, ולשאר העונות המדהימות אפילו לא מוציאים DVD. *אפשר להתנחם בפרקים בצרפתית*…
ואני לא רואה דבר פסול בהתמקדות בהיסטוריה של צרפת, לפי דעתי באופן אישי זה הכי מעניין. אבל כל אחד והדעות שלו, ובמה שהוא מתעניין.