ביקורת ספרים: עלילות פרומות/ ינון ניר

לקראת סוף השירות הצבאי שלי החלטתי להכין את עצמי לפסיכומטרי ולהתחיל לקרוא ספרים באנגלית. ביום ראשון אחד, כשחיכיתי בתחנה המרכזית של חצור הגלילית להסעה לבסיס, נכנסתי לחנות ספרים וניגשתי אל מדף ספרי האנגלית. היו שם מעט מאד ספרים ובחרתי בספר של פול אוסטר בשם “Orcale Night” (“ליל האוב” בעברית), בגלל ששמעתי לפני כן המלצות על ספריו אוסטר וגם בגלל העטיפה הכחולה של הספר. הספר הזה עורר בי משיכה עצומה אל עולם הכתיבה, בעיקר בגלל המבנה העלילתי שלו שיוצר מעין ספר בתוך ספר ומאפשר לקורא לחוות מקרוב את קשיי הכתיבה ולהזדהות עם הדמויות הנוצרות יש מאין על הדף הלבן.

הספר “עלילות פרומות” של ינון ניר מציע גם הוא מבנה עלילתי של ספר בתוך ספר, או במקרה שלו נכון יותר לומר – ספר ליד ספר. המבנה הזה כבר דיבר אל ליבי (כפי שאפשר היה להבין מהסיפור לעיל), אבל ככל שהמשכתי בקריאה שמחתי לגלות שיש בו הרבה יותר ממבנה ספרותי מעניין.

תמר היא מרצה לצילום שמגלה יומנים אישיים של צלמת אחרת שגם שמה תמר – תמר ורד. היא מתעניינת בעבודות הצילום שלה וחושבת לכתוב דוקטורט בהתבסס עליהן, אבל בשלב מסוים היא מחליטה להפוך את הדוקטורט לרומן, תוך ההסתמכות על היומנים של תמר ורד. בנוסף, היא מתמודדת עם אמהות טרייה לילד בן שנה וחצי ועם כל המטלות, הקשיים והדרישות שהסטטוס החדש הזה מחייב. על הציר הזה, בין הורות טרייה (שמשפיעה גם על הזוגיות) ובין כתיבת רומן על חייה של תמר ורד, נסוב “עלילות פרומות”.

תמר מרגישה שהוליכו אותה שולל כשסיפרו לה על נפלאות האמהות והסתירו את הקשיים המרובים. היא כועסת על בועז, בעלה, שלא מבין אותה והיא כועסת על עצמה על כך שהיא הופכת להיות בלתי נסבלת ומלאת מצבי רוח. הקשיים האלה מובילים אותה לפתח אובססיה מסוימת כלפי תמר ורד ובמובן מסוים היא מתחילה לחשוב שהן אותו אדם והיא למעשה כותבת על עצמה.

ניר הפליא לכתוב את תמר ולהכנס לעורה. לרוב אני לא מחבב את הבחירה של גברים לכתוב דמויות נשיות ולהיפך, אבל במקרה הזה נעשתה עבודה מצוינת ואפילו מבריקה, על אף שבתחילה הרגשתי חריקות מסוימות ועל אף שאני עצמי זכר שאין לו זכות לשפוט. למעשה, ניר נדרש לכתוב דמות נשית כפולה כיוון שתמר כותבת בעצמה רומן שמובא בפנינו על חייה של תמר ורד – דמות בעלת קווי אופי שונים ובעלת ביוגרפיה שונה. את שתי ה’תמריות’ הוא הצליח לכתוב בצורה אמינה, ובמידה מסוימת חבל שלא בחר לפרסם את הספר תחת פסבדונים נשי כדי לבדוק האם הקוראים יכולים להבחין שהדמויות נכתבו על ידי גבר (בראיון ללאישה הוא סיפר שאת כתב היד של הספר הוא שלח לכמה הוצאות בעילום שם וקיבל תגובות נדהמות כשהתברר שהסופר הוא זכר).

“עלילות פרומות” הוא רומן חכם ואפילו מתוחכם, אבל גם מלא חמלה כלפי הדמויות שלו. תמר היא דמות מעוררת הזדהות על אף קשיי ההשתלבות שלה בנורמות המקובלות, או אולי דווקא בגללן. גם בועז, בעלה של תמר, שלעיתים מצטייר כאדיש וחסר רגישות (אם כי קשה להאשים אותו לאור התנהגותה הקפריזית של אשתו), מגלה צדדים מעניינים יותר באישיותו ושני סיפורים “פרי עטו” פותחים וסוגרים את הספר.

ואם נחזור שוב למבנה הספר – ניר מצליח לעשות פה כמעט את הבלתי אפשרי: ליצור עלילה קוהרנטית וברורה על אף שהיא בנויה מכמה חלקי טקסט שונים, קטועים בחלקם, שנעים קדימה ואחורה בזמן. אפילו הבחירה שלו בשם תמר גם לגיבורה שלו וגם לגיבורת הספר של הגיבורה שלו, מתבהר מהר מאד בספר ולא מקשה מידי על הקורא (השימוש בפונטים שונים שמבדילים בין סוגי הטקסטים עוזר במיוחד).

בעיני, “עלילות פרומות”, שיצא לאור כבר בשנה שעברה, הוא רומן מעניין מאד שפוספס על ידי הקהל הישראלי וחבל שכך. הוא מהווה דוגמה טובה לכך שלא רק הקהל מושפע מרבי המכר ומההוצאות הגדולות, אלא גם המבקרים בכלי התקשורת המרכזיים (חיפוש בגוגל מראה שכמעט ולא נכתבו ביקורות על הספר, ובמיוחד לא בכלי תקשורת מרכזיים). כמובן שהספר אינו חף מבעיות (סצינת הפתיחה מעט בנאלית והשנינות של הדמויות בספר לעיתים מתאמצת), אבל ההתעלמות המסוימת ממנו לא מוצדקת. מדובר ברומן שמאיר בפנס את החלקים החשוכים של ההורות ושל תהליכי היצירה, תוך שהוא נוגע בשלל נושאים אחרים שאופפים את המציאות שלנו כמו זיקנה, נשיות, שיגעון, יחסים, בורגנות ועוד.

אז אם אתם מוכנים לתת צ’אנס ליצירה ספרותית חכמה ומאתגרת שעברה מתחת לרדאר של קהל הקוראים הישראלי, אני בהחלט ממליץ על “עלילות פרומות” (מלבד לנשים בהריון).

ציטוט נבחר:

“הראיתי את הסרט של דניאל מנגן בפסנתר,” בועז אומר. אני שומעת את גאוות האב הגדול בקול שלו. לא שחסר לי משהו בעניין הזה. שנינו מנציחים בהתמדה נלהבת את נטיותיו האמנותיות של דניאל, ומקווים שכשיגדל הוא יהיה רואה חשבון.