בקצרה (מתוך גב הספר):
הערים סובלות ממכה קשה: הן מלוכלכות, עניות, לא בריאות, שטופות פשע, יקרות, לא ידידותיות לסביבה… האומנם?
בספר הזה מנפץ אדוארד גלייזר מיתוסים רבים ומוכיח שהערים הן מקומות בריאים יותר, ירוקים יותר ועשירים יותר (מבחינה תרבותית וכלכלית כאחת) לחיות בהם. גלייזר עורך מסעות אל תוך ההיסטוריה ומסביב לעולם כדי לגלות את המנגנונים הנסתרים של הערים, ואיך הן מוציאות מהאנושות את המיטב שבה. הוא מראה את התפקיד החיוני שממלא החינוך בהצלחה האורבאנית ואיך טכנולוגיה חדשה מעודדת אנשים להתקבץ יחד. הוא מגלה מדוע דטרויט גוועת ואילו ערי תעשייה ישנות אחרות – שיקאגו, בוסטון, ניו יורק – משגשגות. הוא מסביר איך אנשי איכות הסביבה בחוף המערבי פגעו בסביבה וחושף את הסכנה של ההטיה הפוליטית האנטי־אורבאנית הפוגעת בערים ובמדינה כולה. בכתיבה ללא־חת, בניתוח חד ובנימוקים משכנעים, גלייזר מראה שהצלחתה של כל מדינה תלויה בבריאותן ובעושרן של הערים, ואילו טיפול גרוע בערים אחראי להופעתן של רבות מהבעיות החמורות ביותר כמו חוסר שוויון גובר והולך, נזק סביבתי וגם ההתמוטטות הכלכלית האחרונה.
תרגמה מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת מודן, 338 עמ’, 88 שקלים
על המחבר:
אדוארד גלייזר, 45, הוא פרופסור לכלכלה שנולד וגדל בניו יורק. את התואר הראשון שלו בכלכלה קיבל מאוניברסיטת פרינסטון ואת הדוקטורט, גם כן בכלכלה, מאוניברסיטת שיקאגו. כיום הוא מכהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת הארוורד וחוקר כלכלת ערים על היבטיה השונים (דיור, פשע, חדשנות ועוד).
דעתי:
במסגרת לימודי בחוג להיסטוריה באוניברסיטה, פיתחתי חיבה עזה לערים ולהיסטוריה שלהן (לונדון, פריז, רומא, פירנצה, ברלין, בואנוס איירס, ניו יורק וכו’ וכו’), כך שכשנתקלתי בשנה שעברה בספר “ניצחון העיר – כיצד היטיבה העיר את חיי האנושות” מיהרתי לרכוש אותו, תוך תקווה ללמוד עוד קצת על ה”עיר” כמוסד ועל תפקידה בהיסטוריה האנושית.
ובכן, נחלתי אכזבה. הספר מדבר מעט מאד על ההיסטוריה העירונית, ומתמקד בעיקר בתועלת הכלכלית של צורת ההתיישבות הזאת. בנוסף, על אף שגלייזר נותן לא מעט דוגמאות מרחבי העולם – בסופו של דבר מדובר בספר שעוסק בערי המטרופולין של ארה”ב – מניו יורק, בוסטון, שיקאגו ולוס אנג’לס המצליחות יחסית, עד לדטרויט, קליבנלנד וניו אורלינס הנחשלות.
הכתיבה של גלייזר היא דידקטית עד לזרא. הוא פותח את הספר בפרק מבוא בן כ-20 עמודים שמסביר בפורוטרוט את כל התזות שיובאו בספר, ומסיים את הספר בפרק סיכום בן כ-30 עמודים שמסביר בפרוטרוט את כל התזות שהובאו בספר. בתווך קיים הספר עצמו שהוא ברובו שיר הלל לכלכלה החופשית (כלומר, קפיטליזם) ולעיר כמקום הטוב ביותר לאנושות לקיים את הכלכלה הזו.
בקצרה, גלייזר טוען שחלק גדול מהערים הנחשלות הציבו מגבלות שונות בפני אנשים, בין אם בהגבלת הבנייה בכלל והבנייה לגובה בפרט, בהשקעה מיותרת בבתי ספר ציבוריים או בחוסר גיוון בין סוגי התעשיות העירוניות (כמו שקרה באיזור חגורת הפלדה האמריקאי שהתחיל כהצלחה מסחררת והסתיים בכשלון מפואר). הוא טוען (וחוזר וטוען עד שאפשר לשנן זאת) שבני אדם הם שעושים את ההרים ולא הבניינים. והוא אף טוען שעיר היא דרך ההתיישבות הירוקה ביותר, לעומת האסון האקולוגי הפוטנציאלי שטמון בפרברים.
חלק מהטיעונים של גלייזר מעניינים ואכן גורמים לקורא לחשוב בצורה אחרת על העיר. הטיעון האקולוגי הוא אולי המעניין ביותר, כיוון שהוא מנוגד לחשיבה האינסטנקטיבית שלנו לפיה חיים בסביבה ירוקה הם אקולוגים יותר מאשר חיים בסביבה אורבנים מעושנת. אך גלייזר טוען כי החיים בפרוורים הירוקים גורמים לשימוש מרובה ברכב (לעומת תחבורה ציבורית בערים), להשקעת אנרגיה בחימום וקירור בתים גדולים, ולהפקעת עוד ועוד שטחי טבע לטובת בניה (להבדיל מהבנייה העירונית לגובה שמאפשרת לחיות על פני שטח קטן יותר).
הבעיה בטיעונים של גלייזר, מלבד עמדתו הכלכלית שמהללת את השוק החופשי, היא ברדוקציה שהוא עושה לחיים בכך שהוא מביט בהם רק מבעד לפריזמה הכלכלית של העיר. הוא מתעלם, למשל, מהאפקט הפסיכולוגי שפועל על אנשים שגרים ברבי קומות עצומים, ולא יכולים לראות פיסת טבע בקרבת מקום. וכשהוא מבקר את ממשלת ארה”ב על שהשקעיה בניו אורלינס לאחר אסון הקטרינה כיוון ששפיכת כסף למקום עני היא בזבוז – הוא מתעלם מכך שיש אנשים שלא יכולים לעבור לעיר מוצלחת יותר, וגם שלא ייתכן סטטיסטית שכל הערים יהיו מוצלחות כשדוגלים במתכונת של שוק חופשי. על כל עיר חדשה שתצליח , חייבת להיות עיר אחרת שנכשלת. אם אכן, כפי שהוא טוען, הצלחתה של עיר תלויה בהון האנושי שלה, ובהינתן שלא כל האנושות מוצלחת במיוחד, הגישה שלו תיצור לנו כמה ערים “טייקוניות” שתיקחנה את האנשים הטובים ביותר, בעוד שאר העולם יתבוסס בכשלונו.
ועל אף כל זאת, בסופו של דבר “ניצחון העיר” הוא ספר שאפשר ללמוד ממנו לא מעט דברים, גם אם על דרך השלילה, והקריאה בו לא מיותרת. עם זאת, צריך לגייס קריאה ביקורתית כדי להתחסן נגד שטיפת המוח שמייצר גלייזר תוך נסיון להטביע בקוראיו את הדעות שלו, וצריך לגייס גם לא מעט סבלנות כדי לספוג את הנתונים הסטטיסטיים הרבים שמתייחסים בעיקר לערי המטרופולין בארצות הברית.
הבחירה, אפוא, בידכם (כי גם אני נוקט בשוק חופשי של דעות).
ציטוט נבחר:
במדינות המערב המשגשגות שרדו הערים הגדולות את הסוף הסוער של העידן התעשייתי ועכשיו הן עשירות יותר, בריאות יותר ומפתות יותר מאי-פעם. במקומות העניים ביותר בעולם ערים מתרחבות במהירות מפני שהצפיפות העירונית מספקת את המסלול הברור ביותר מעוני לשגשוג. למרות פריצות הדרך הטכנולוגיות שהביאו למותו של המרחק, התברר שהעולם אינו שטוח – הוא מרוצף.
על הספר ברשת:
נשמע מרתק!