השאלון עם מרב זקס-פורטל

1) מהו הספר האהוב עליך?
יש הרבה כאלו, אבל הנה ארבעה שאני מאוד אוהבת:

מאה שנים של בדידות של מארקס הוא ספר מופלא בעיניי מהמון סיבות והמרכזית ביניהן אולי היא היכולת שלו ליצור עולם שהוא בו זמנית פנטסטי וכל כך מוחשי, ממשי ויצרי. כשהיתי בי”ב כתבתי עליו עבודת גמר. התזה שלי היתה שהנשים שם הם השתי (התשתית) והגברים הם הערב (עוברים ושבים). אני זוכרת שנסעתי לאשקלון, להיפגש עם הבוחן של העבודה, והוא אמר לי ישר בפנים שלא אהב את העבודה כי היא פמיניסטית מדי.

הקפות ביער של דלין מתיה, ספר שעוד הרבה אחרי שגמרתי לקרוא אותו נשארתי בתוך היער. את הקסם שהוא הילך עלי אני תולה גם בתרגום הנהדר של אמציה פורת.

לאסמה באהבה ובסיאוב (9 סיפורים) – בעיניי הטוב בספריו של סאלינג’ר כל כך הרבה כאב ואהבה וטירוף וכישרון כתיבה יש לבנאדם הזה.

פנים צרובי חמה של שמעון אדף – אני זוכרת את הזמן והמקום שבו קראתי אותו – חוות האלפקות במצפה רמון, היה חם מאוד ואני שקעתי לגמרי בספר במין חווית קריאה שכמותה חוויתי בעיקר בילדות, כזו שבה הייתי קוראת בנשימה עצורה ולא מפסיקה עד סוף הספר.

סיפורה של 0 של פולין ריאז’ – שערורייתי וכתוב היטב.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי של דבורה עומר. גם אני, כמו הילדה בספר, גדלתי בבית ילדים בקיבוץ, וכל כך רציתי גם גמד קטן כזה שיעזור לי לברוח לפעמים לכוכב החלומות.
האסופית של לוסי מוד מונטגומרי– כל כך הזדהיתי עם אן מאבונלי, בכיתי איתה בצערה ושמחתי איתה בשמחותיה. כשנסעתי עם משפחתי לשליחות בארה”ב ותפרו לי בקיבוץ מלתחה ובה חולצה עם פרחים ורודים קטנים ושרוולים תפוחים, כמו לאן, הייתי מאושרת.
כילדה יותר משקראתי ספרים בלעתי אותם. בהליכה, בשכיבה, בישיבה על עץ התות. אני זוכרת לטובה את עתליה, הספרנית שלנו בקיבוץ. אישה קטנטונת שהרשתה לי, אחרי שגמרתי את כל השורות המיועדות לילדים, לעלות על סולם, שבו גם היא השתמשה כדי להגיע למדפים העליונים לקרוא את הספרים של המבוגרים, והעיקר – להשאיל כמה ספרים שאני רוצה.

כשהתחלתי להקריא סיפורים לילדיי נחשפתי לכאלו שלא קראתי, משום מה בילדות, אולי כי נראו לי כמו ספרים של בנים והתאהבתי בספריו של קסטנר השלושים וחמישה במאי (בתרגומו של מיכאל דק), למשל, הוא פשוט ספר מופלא ובאלו של מיכאל אנדה כמו  ג’ים ונהג הקטר וג’ים וחבורת ה-13 (בתרגומה של לנדה מטלון).

3) מה הספר האחרון שקראת?

אני בדרך כלל קוראת “סביב” נושאים, הרבה פעמים בהתאם לספר שאותו אני מתרגמת על מנת לשחות טוב יותר בתחום המדובר. עכשיו אני בתחום ספרי הבלשים. קראתי את חוש השלג של העלמה סמילה של פיטר הוג בתרגומה של דנה כספי – ספר מרתק העוסק בארץ הרחוקה כל כך מזו שלנו ופורש תעלומה כל כך מורכבת שזה פשוט תענוג, טוב במיוחד לקריאה במזג אוויר שרבי לוהט.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה?’

הו, יש לא מעט כאלו, תרשה לי לא לפרט.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

כל כך הרבה ספרים יוצאים בארץ שזה מצד אחד טוב ומצד שני גורם לרבים וטובים להישמט ולאבד בתהום הנשיה. אציין שני ספרים שאני מכירה היטב כיוון שתרגמתי אותם והצטערתי מאוד שהם התפספסו (לא בגלל שאני מקבלת אחוזים מהמכירות, כי אני לא) אלא כי הם פשוט ספרים טובים:

ג’סטין קייס, ספר התבגרות מעורר מחשבה, מטריד, מסקרן, מרתק. לכאורה מיועד לבני נוער אבל למעשה מומלץ בחום לכל מי שמגדל מתבגר וכל מי שהיה מתבגר (הוצאת מטר)

הטורקי ואמא שלי של מרי הלן סטפניאק הוא ספר שמספר את סיפורה של משפחה אחת ונדודיה על פני כמה יבשות, בכמה דורות אבל יותר מכל זה סיפור על אהבה. לפחות חמישה רומנים מוסתרים מתגלים במהלכו, כל אחד יותר מפתיע מקודמו.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

קשה לומר, אני לא חושבת שיש סופר או סופרת שהם אהובים עלי יותר מאחרים. בעיקרון, אני אוהבת את הספרים שלהם, אותם אני  לא מכירה מספיק (-:

7) ספר שנתן לך השראה?

אליס בארץ הפלאות של לואיס קרול– כל כך הייתי רוצה ליפול איתה דרך חור הארנב הזה ובמיוחד מתחשק לי לדבר עם המפטי דמפטי, אני מאוד אוהבת את הגישה שלו לגבי מילים:

“When I make a word do a lot of work like that, said Humpty Dumpty, I always pay it extra.“

8) ספר עיון מומלץ?

היתה לי הזכות לתרגם את ספרו האחרון של דגלאס אדאמס “סלמון הספק” שיצא לאור אחרי מותו ומורכב, למעשה, ממאמרים, נאומים, קטעים קצרים שכתב, סיפור קצר (שלצערי לא נכלל במהדורה העברית בשל בעיות של זכויות יוצרים), התחלה של ספר נוסף בסדרת דירק ג’נטלי (שצחקתי כשתרגמתי אותו ובכיתי כשהבנתי שאין ולא יהיה לו עוד המשך). כמעט אין יום שבו אני לא נזכרת במשהו שהוא אמר בספר הזה, בהקשר כזה או אחר – אתאיזם, מחשבים, סוציולוגיה, בעלי חיים, והכול בהומור המושחז, המריר ויחד עם זאת אוהב-האדם שלו. הנה קטע אופייני:

“מסע בזמן? אני מאמין שישנם אנשים שנוסעים בקביעות בחזרה מן העתיד ומשפיעים על חיינו בצורה יומיומית. העדויות נמצאות מסביבנו בשפע. אני מדבר על זה שבכל פעם שאנחנו מגישים תביעה לחברת הביטוח אנחנו מגלים שאיכשהו באופן מסתורי בדיוק הדבר שאנחנו תובעים עליו החזר, הוצא זה עתה מפוליסת הביטוח שלנו.” (מתוך סלמון הספק, הוצאת כתר, עמ’ 157).

***

מרב זקס-פורטל, סופרת, מתרגמת (מאנגלית) ומייסדת פורום תרגום ועריכה הראשון מסוגו בארץ. בעלת תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ולימודי תרגום באונ’ ת”א, ותואר שני בכתיבה יוצרת, בהחוג לספרות עברית של אוניברסיטת בן גוריון. בין הספרים שתרגמתה: האלבום השחור מאת חניף קורישי; אדמה אדומה וגשם סוחף מאת ויקראם צ’אנדרה; בילי המקסים מאת אליס מקדרמוט; מה שהגוף זוכר מאת שונה סינג בולדווין; וואבי סאבי מאת לאונרד קורן; סלמון הספק מאת דגלאס אדמס; העולם שאחרי יום ההולדת מאת ליונל שרייבר; בת של פרטיזן מאת לואי דה ברנייר; תעלומת המשרתת הנעדרת מאת טרקווין הול; נשים בתמונות מאת שיוון פרקינסון.

לאחרונה תרגמה את הספר “בדרך אליך” של הסופרת הקוריאנית קיונג סוק שין (בהוצאת ידיעות ספרים). פה אפשר לקרוא ראיון מרתק שערכה איתה המתרגמת תמי אילון-אורטל בעקבות הספר.

וסיפורים קצרים שכתבה מרב אפשר לקרוא פה, פה ופה.