השאלון עם רני גרף

1)     מהו הספר האהוב עלייך?

שאלה קשה. אין ספר אחד, יש כמה וכמה, ותמיד הרשימה הזו משתנה, אבל תמיד יש גם כמה קבועים, כאלה שאקח איתי לאותו אי בודד מיתולוגי שתמיד מותר לקחת אליו רק ספרים וסרטים אהובים במיוחד. אז הרשימה, נכון לרגע זה, כוללת את הספרים הבאים, ויש עוד:

התפסן בשדה השיפון מאת סאלינג’ר תמיד יתפוס מקום של כבוד ברשימה הזו. אני אולי שונה מאד מהולדן קולפילד, גיבורו הצעיר לנצח של הספר, אבל רמת ההזדהות שלי איתו גם היום היא גבוהה למדי. אני מאד אוהב את הדרך הרעננה, החצופה והלחלוטין חסרת כבוד שבה הוא מתייחס לעולם השמרן שמולו הוא ניצב.

ספרים נוספים שנמצאים שם באופן קבוע:

מילכוד 22 מאת ג’וזף הלר שלא רק מצליח להצחיק אותי עד דמעות גם בקריאה המי יודע כמה, אלא מצליח גם להעביר את תחושת היאוש ממערכות פרקינסוניות מסובכות, מה שנראה לי אף יותר רלוונטי בימים אלה.

צד שמאל של החושך מאת אורסולה לה גווין, ספר חברתי נוקב במסווה של ספר מדע בדיוני שמביט באופן חתרני (והיה חתרני עוד יותר כשפורסם לראשונה בשנות ה 60 של המאה הקודמת) על כמה מהטאבואים הגדולים ביותר של המין האנושי.

כפרה מאת איאן מקיואן שמצליח בה בעת להיות הדבר עצמו והערה על הדבר עצמו. סיפור אהבה מכמיר שמגלה טפח אבל מכסה הרבה יותר מטפחיים. ספר שהוא גם כתיבה מופתית וגם הערה על כתיבה. גאוני.

אם החיטה מאת מיקי בן כנען הוא ספר כה מקורי, כה משובב, כה פרוע, כה חלומי וכה מציאותי שקשה להאמין שכל הדברים הללו דרים בכפיפה אחת בספר אחד ולא ארוך במיוחד.

משפחתי וחיות אחרות מאת ג’ראלד דארל מעבר לעובדה שהספר הזה הצחיק אותי דמעות שוב ושוב קיים בו נון קונפורמיזם משובב ואינטיליגנטי מהסוג שתמיד מצליח לדבר אלי.

אלה תולדות מאת אלזה מורנטה הוא ספר שמאד קשה לחזור אליו. אבל בעיני הוא הספר הטוב ביותר שנכתב על מוראות מלחמת השניה בפרט, ועל מוראותיה של מלחמה ושגיונות המין האנושי בכלל.

חזיונות מסוכנים מאת הארלן אליסון הוא אחת מאנתולוגיות סיפורי המדע הבדיוני (ז’אנר שנבנה על סיפורים קצרים) הטובה ביותר שקראתי. לא כל הסיפורים שם טובים במידה אחידה, חלקם לא עמדו במבחן הזמן, אבל חלקם ממריא לגבהים ושוברים את גבולות המעטפת במידה כה פרועה שהם מקדימים את זמנם גם היום. ספר שהמכלול שלו שווה הרבה יותר מסך חלקיו.

זכרון דברים מאת יעקב שבתאי הוא בעיני הספר הטוב ביותר שנכתב על העיר הנהדרת הזו שאני חי בה ושנקראת תל-אביב. ספר שאני מסוגל לקרוא שוב ושוב, והייתי עושה זאת מספר רב יותר של פעמים לו היה לי רק יותר זמן.

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור מאת מארק טווין. יצירה סאטירית ופנטסטית (תרתי משמע), פוליטית ופרועה, שגם היום, מאה ומשהו שנים לאחר שנכתבה היא עדיין רלוונטית מתמיד. כי המין האנושי אולי התקדם טכנולוגית ואף חברתית, אבל בתוך תוכו הוא עדיין מונע בידי אותם מניעים שרק לובשים צורות אחרות עם השנים. ואין כמו עיניו החודרות, החותכות והממוקדות של טוויין כדי לחשוף את הצביעות האנושית באשר היא. לא בכדי הספר עורר מהומות כשהתפרסם לראשונה ושמרנים מטורפים רצו לאסור על קריאתו.

מחכים לברברים מאת קוטזי, סופר דרום אפריקאי משובח שזה, לטעמי, ספרו הטוב ביותר. סיפור על זמני ועל מקומי שמשרטט ברגישות מציאות בלתי אפשרית עבור גיבוריו. ואף מילה על האפרטהייד הדרום אפריקאי שהיה אז בשיאו, נוכח לא נוכח בספר. יצירת מופת.

וזה היה רק חלק קטן מרשימה גמישה וארוכה יותר, אבל נראה לי שהעניקה איזשהו צוהר לטעם האקלקטי שלי.

2)     מהו ספר הילדים האהוב עליך?

ושוב, קשה לבחור רק אחד. אז הנה כמה:

כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי מאת דבורה עומר. בזמנו (חושב שהייתי אז בן שש או שבע) לא ידעתי זאת, אבל זה מן הסתם היה ספר המדע הבדיוני הראשון שקראתי בחיי, והוא שבה אותי מהרגע הראשון. העותק החדש שקנו לי הורי הפך לכל כך מרופט מרוב קריאות שבסופו של דבר בכל כמה שנים אני מוצא את עצמי קונה אותו מחדש, וקורא שוב באותו ערב מחדש. והוא תמיד תמיד משובב ופרוע ונוגע ללב.

כל ספר של נורית זרחי. העולמות הפרועים וחסרי הרגילות שלה. חוסר ההתייחסות הטוטאלי למציאות כפי שאנו תופסים אותה ובריאתה מחדש באופן נון שלאנטי הופכים כל ספר, סיפור או שיר של נורית, לילדים או למבוגרים, לממתק מענג במיוחד. המקבילה הספרותית לשוקולד.

3)     מה הספר האחרון שקראת?

הנץ ממלטה מאת דשיל האמט. רומן בלשי נפלא (שהפך לסרט נפלא לא פחות). שנון, חכם, מקורי ושובר מוסכמות גם היום, שמונים ושלוש שנים לאחר שנכתב. פסלון שחור אחד בצורת נץ גורם גורם לקבוצת אנשים להיכנס לסחרור מטורלל שסופו לא ברור. זה הספר שהכניס לתרבות המערבית כמה דמויות אייקוניות, וקריאה מחודשת בו מגלה שליחו לא רק שלא נס אלא השתבח עוד ועוד. המקבילה הספרותית ליין מבציר משובח.

4)     איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

נוטות החסד. זה לא שמדובר בספר רע, ממש לא. אבל מדובר בספר שיד עורך היתה עושה לו רק טוב. ספר שכמויות היומרנות שבו לא תמיד מצדיקות את עצמן. ועם זאת, מתחת לכל הקליפות מסתתר רומן רזה וטוב יותר. יום אחד אולי יגיע איזשהו עורך חסר כבוד ויחלץ אותו משם.

5)     איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

פרנהייט 451 מאת ריי ברדבורי. יצירת מופת דיסטופית שלא זכתה בארץ להערכה הראויה לה עד כה. ספר שעומד באותו מקום עם יצירות דיסטופיות ידועות אחרות כ 1984 לאורוול ועולם חדש מופלא להכסלי. בניגוד לשתיים הקודמות שהטביעו את תושבי הדיסטופיות שלהן בדיקטטורה עצבנית חסרת רחמים, ברדבורי מטביע את גיבוריו בדיקטטורה נוחה להפליא, מדינה אדירה שבה התושבים ספונים בבתים נוחים בעלי מסכי טלוויזיה ענקיים שמקרינים ללא הפסק תוכניות מציאות וסבוניות נדושות שמרדדות את דעתם של התושבים. קריאת ספרים במציאות הזו אסורה בהחלט ותפקיד מכבי האש הוא להבעיר שריפות מתודלקות בספרים. וכמובן שהגיבור הוא כבאי. דווקא משום שהדיסטופיה המסוימת הזו עוטפת את תושביה בתחושת ביטחון מפנקת היא מסוכנת לא פחות (ואולי אף יותר) מדיקטטורות אחרות, שנראות ברוטאליות יותר. בחו”ל הספר זכה למעמד אייקוני (ואף עובד לסרטו דובר האנגלית היחיד של פרנסואה טריפו), אבל בארץ הוא הלך לאיבוד, וחבל, משום שמדובר ביצירה נשכנית להפליא שרוויה באהבת ספרים. כל חובב ספרים וכל קורא חייב לקרוא אותה. לשמחתי התרגום העברי יצא בהוצאה מחודשת (ויפיפיה) בימים אלה, ואני ממש מקווה שכמה שיותר אנשים יקראו את הספר הזה.

6)     מיהו הסופר האהוב עלייך?

חייבים לענות על השאלה הזו? כי יש כמה ואין אחד שהוא האהוב ביותר: אורסולה לה גווין, יעקב שבתאי, רוברט צ’רלס וילסון, מארק טוויין, מרגרט אטווד, סאלינג’ר, דשיל האמט, צ’רלס דיקנס, דיאנה ווין ג’ונס, נורית זרחי, ג’ון מקסוול קוטזי, ועוד כמה שבטח אזכר בהם ברגע שכבר יהיה מאוחר מדי.

7)     ספר שנתן לך השראה?

חולית. מאז שקראתי אותו לראשונה יש בי חולשה מטורפת לנופים מדבריים.

8)      ספר עיון מומלץ?

  קיצור תולדות האנושות מאת יובל נח הררי. ספר גאוני בפשטותו שמסביר באופן נהיר ומעמיק את התהליכים שהביאו את האנושות לאן שהגיעה. ספר שגרם לי לחשוב שהוא תמיד היה כאן, ו”איך לא כתבו אותו קודם”?

***

רני גרף, 50, עורך דין במקצועו שבשנת 2004 הקים את הוצאת הספרים “גרף” – הוצאה המתמחה בתחום המדע הבידיוני והפנטזיה. ההוצאה זכתה להצלחה גדולה (גם מסחרית) והוציאה כבר למעלה מ-50 ספרים.

בימים אלה יוצא במסגרת הוצאת  “גרף” הספר “משחק הנסיכים” מאת גארת’ ניקס (במקביל ליציאתו בארה”ב ובאנגליה). מדובר באופרת חלל, שבמרכזה קמרי הצעיר, נסיך האימפריה הבין כוכבית הגדולה ביותר בתולדות האדם. לצד המאבקים שלו עם נסיכים אחרים על ראשות האימפריה, הוא יוצא למסע מסתורי במעמקי החלל ולומד דברים חדשים על האימפריה ועל עצמו. 

3 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין 4 ביוני 2013 ב- 19:02 - Reply

    יופי של שאלון, עשיר מצד אחד ובעל קו ברור מצד שני. הזכיר לי כמה יצירות מופת שאני לא חוזרת אליהן מספיק.

השאירו תגובה