10 עובדות על אלכסנדר פושקין (1799-1837)

מאת | 2013-04-22T16:31:02+00:00 22 באפריל 2013|קטגוריות: 10 עובדות מעניינות על סופרים מפורסמים|8 תגובות

1) נולד למשפחת אצולה והתפרסם כאשר יצירות השירה הראשונות שלו יצאו לאור בעודו תלמיד בית ספר בן 14.

2) אביו, סרגיי ליבוביץ פושקין, היה נצר לאצולה רוסית בעלת היסטוריה של כ-600 שנים. אמו, נאדז’דה אוסיפובנה חניבעל, הייתה נכדתו של אברם פטרוביץ’ חניבעל, שהובא לרוסיה מאתיופיה כמתנה לצאר פטר הגדול. חניבעל עשה רושם גדול על הצאר, והוא לקח אותו תחת חסותו והעניק לו דרגת גנרל. לפושקין עצמו היה גון פנים שחום ושיער שחור, שריד לגנים האפריקנים שלו. כאשר פושקין הוכר לראשונה בארצות הברית הוא הוצג כמשורר רוסי שחור.

3) פושקין היה חבר אוהד (אבל לא פעיל) בקבוצה של קצינים ליברלים שנודעו לימים בשם הדקבריסטים, ואשר חבריה יזמו ב- 1825 מרד חסר סיכוי בנסיון להפיל את הצאר ניקולאי הראשון ולשים קץ לרודנות המדכאת של הצארים.

4) פושקין עזר לנדז’דה דורובה לפרסם את זכרונותיה. דורובה הייתה אישה שהתחפשה לגבר והפכה לחייל רוסי בזמן המלחמות הנפוליאוניות. ספר הזכרונות הזה, שלא זכה להכרה בזמנו, הפך ברבות השנים לעדות חשובה ומלמדת בנושאי מגדר, היסטוריה צבאית וסגנון כתיבה אוטוביוגרפי של התקופה.

5) השליטים העריצים של רוסיה ניסו לשבור את רוחו של פושקין. שלוש פעמים הוא הוגלה מהבירה סנט פטרסבורג בגלל “שיריו המתסיסים”.

6) אחרי כמה שנות צנזורה וגלות, פותה פושקין לקבל משרה בחצרו של ניקולאי. הצאר מינה את עצמו לצנזור האישי של המשורר.

7) חצי מאנשי החצר , כולל הצאר עצמו, התאהבו באשתו היפה של פושקין, נטליה גונצ’רובה. ז’ורז’ דאנטס, צרפתי חלקלק ונכלולי שניסה לטפס במעלה הסולם החברתי והיה מתוסכל מכך שנטליה דחתה נחרצות את חיזוריו, העליב בפברואר 1837 את נטליה בפומבי והזמין את בעלה לדו-קרב. פושקין הסכים בלהיטות. הוא נפצע אנושות בדו-קרב ומת יומיים לאחר מכן בהיותו בן 38. מחשש למהומות הורה הצאר לקבור אותו בחשאי לצד אימו באחוזת מיכילאבסקיה.

8) פושקין נחשב לגדול המשוררים הרוסים בכל הזמנים. יצירותיו השפיעו על סופרים ומשוררים רבים שבאו אחריו. גם הבולשביקים נמנעו מלהתקיף את פושקין כאשר התקיפו את הספרות והמשוררים שלפני המהפכה, במה שהם כינו “הספרות הבורגנית”.

9) בשישי ביוני 1999, חגגו ברוסיה 200 שנה להולדתו של פושקין והמוני מעריצים פשטו על מוסקבה בחגיגות שזכו לכינוי “פושקינמאניה”. “פולחן פושקין” וההיצמדות המוחלטת לשירתו לא מצאו חן בעיני כל המשוררים הרוסים, אולם קולות המבקרים את שירתו של פושקין ורואים בה מלאכותית ולא רלוונטית לימינו, מושתקים לרוב גם על ידי הממסד הרוסי, שעד היום מאמץ את פושקין ללבו.

 10) כיום, צארסקויה סלו, העיירה שבה למד וחי בתקופת נעוריו, נקראת פושקין על שמו, ועשרות פסלים בדמותו מוצבים בכל רחבי רוסיה. דמותו הפכה לסמל של כל האירועים שהתרחשו בתקופת חייו, ועם השנים החלו ברוסיה לקרוא לבני תקופתו של המשורר – “בני דורו של פושקין”, מנהג הקיים עד היום.

מספריו: פואמות, רומנים, מחזות, סיפורים מוחרזים: יבגני אונייגין, רוסלאן ולודמילה, בוריס גודונוב (מחזה), פרש הנחושת, גראף נולין, האחים השודדים, השבוי מקווקאז, הצוענים, דוברובסקי. פרוזה: מלכת פיק, בת הקפיטן. אגדות: הדייג ודג הזהב, אגדת צאר סאלטן, המעשייה על הנסיכה המתה ושבעת האבירים.

8 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין 23 באפריל 2013 ב- 12:21 - Reply

    איזו דמות! אני בעיקר הבחנתי בהסכמה הגורפת ומלאת היראה של כל דובר רוסית על גדולתו, וידעתי על המוות בדו קרב. תודה שהעשרת. זה יכול להיות חת’כת סרט… (וחניבעל!…)

  2. yarinkat 23 באפריל 2013 ב- 12:27 - Reply

    תודה לי! (זה תמיד נורא מוזר לכתוב את זה בגלל כפל המשמעות, אבל את בטח רגילה לזה)

    אני חושב שעשו המון סרטים ברוסית עליו (כי חיפשתי קצת ביוטיוב אם יש משהו נחמד להוסיף על העובדות, אבל החלטתי בסוף שלא), אבל לא בטוח אם עשו משהו בעולם המערבי.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 במאי 2013 ב- 18:11 - Reply

    אולי אני טועה אבל כשקראתי את השבוי מקווקז זכור לי שהוא נכתב על ידי טולסטוי

    • yarinkat 4 במאי 2013 ב- 18:34 - Reply

      גם וויקפדיה בעברית וגם באנגלית כתוב שפושקין כתב את השבוי מקווקאז. אבל ראיתי שגם טולסטוי כתב. אולי זה איזה סיפור עם שיצרו לו ורסיות שונות? אני אנסה לברר. תודה על ההערה משתמש אנונימי!

  4. פן 4 באוגוסט 2013 ב- 14:38 - Reply

    בקיבוצים זוגות היו קוראים את ספריו במתבן (סככה של חבילות קש וחציר). בלי שידע, כתב את אחד הסיפורים הארוטיים של תקופתנו – “המתבן”.

  5. […] 10 עובדות על…: אלכסנדר פושקין. […]

  6. ברק 7 באוגוסט 2014 ב- 23:05 - Reply

    עובדה מס’ 7 אינה נכונה בעליל: פושקין הוא שהעליב את אביו המאמץ של דנטס וקרה זה באוקטובר 1936 לאחר שפוקין קבל מכתב בו הוענק לו תואר של נושא קרניים. המשורר הדגול שהיה גם קנאי גדול חשד ששגריר הולנדי ברון הקרן, הוא המחבר של המכתב. אז החברים הצליחו לפייס בין הצדדים. זמן קצר לאחר מכן דנטס התחתן עם אחותו של אישתו של פושקין והם הפכו להיות גיסים. אך כאשר בתחילת פברואר 1937 פושקין שוב קבל מכתב עם תוכן דומה הוא שוב כתב מכתב פוגעני מאוד להקרן. לדנטס לא הייתה ברירה אלא לקרוא לפושקין לדו קרב.
    לגבי שבוי הקווקזי פושקין כתב פואמה וטולסטוי כתב סיפור באותו שם. המקשר בין שתי היצירות שהן מתרחשות בהרי קווקז בעת מלחמת קווקז שניהלה רוסיה צארית במשך יותר משישים שנה ושבעצם לא הסתיימה עד היום.

  7. ברק 7 באוגוסט 2014 ב- 23:07 - Reply

    שמתי לב ששכתי לציין שברון הקרן, שגריר הולנד ברוסיה הוא האבי המאמת של ג’ורג’ דנטס (יותר נכון לבטא את שמו כדנטה)

השאירו תגובה