1) מהו הספר האהוב עליך?
ההנאה שלי מספר מחולקת לשניים: התפעמות (לא פחות) מהפן האסתטי, הצורני, הלשוני; והיכולת של הסופר או הסופרת לרגש אותי. ולא במובן הסנטימנטאלי, אלא להזיז אצלי משהו, לעורר ולשנות אותי. הנה רשימה חלקית: “מזייפי המטבעות” מאת אנדרה ז’יד; “אל המגדלור” מאת וירג’יניה וולף; “בעולם נהדר ואכזר” מאת אנדריי פלטונוב; “סיפור העין” מאת ז’ורז’ בטאי; “סיפור חרבת חזעה” מאת ס. יזהר; הסדרה האוטוביוגרפית של תומס ברנהרד; “הבן החורג” מאת חואן חוסה סאר; “רשימותיו האחרונות של תומס פ. למען הכלל” מאת של אסקילדסן; “הפרוזה של הטראנס סיבירית ושירים נוספים” מאת בלז סנדראר; “בלילה הזה, בעולם הזה” מאת המשוררת אלחנדרה פיסארניק; ספרי השירה של יאיר הורביץ ודוד אבידן; “קרל מברסט” מאת ז’אן ז’נה; המחזות של יוז’ין יונסקו; “האביב המתעורר” מאת פרנק וודקינד; “בוקר טוב, חצות” מאת ג’ין ריס; “מסע סביב חדרי” מאת גזביה דה מסטר; “אישה בחולות” מאת אבה קובה; כל הספרים של רוברט מוסיל וקפקא.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
הקלישאה כי ספר ילדים מוצלח הוא גם ספר שמבוגרים ייהנו ממנו – נכונה מאוד. ספרי הילדים האהובים עלי ביותר, הם לאו דווקא אלו שקראתי בילדותי. אמנה כמה מהספרים שתורגמו לעברית (רק כדי שאוכל לצמצם): סדרת ספרי “המומינים“, שכתבה ואיירה טובה ינסן; “האחים לב-ארי” מאת אסטריד לינדגרן; “הילד שמכר את צחוקו” מאת הסופר הגרמני ג’יימס קריס; “המלאך” מאת אפרים סידון; “במבי” מאת פליקס זאלטן; ספריו של אריך קסטנר ואוסטריד פרויסלר; “פשטידת הפלא“, שכתב ואייר נורמן לינדזי, אשר יש לי הזכות להביאו לראשונה לקהל קוראי העברית במסגרת סדרת “הרפתקה ראשונה”; “טובי לולנס” מאת טימותה דה-פומבל; כל דבר של מוריס סנדק, מיכאל אנדה, טומי אונגרר, רואלד דאל, ע. הלל, ונורית זרחי; “ג’ולי של הזאבים” מאת ג’ין קרייהרד ג’ורג’; “המלך מתיא הראשון/באי השומם” שכתב יאנוש קורצ’אק; “כרובינה“, שכתבה ואיירה תמר הוכשטטר; “על עלה ועל אלונה” מאת שירה גפן; “קונרד ולורנץ” מאת אחמד כריסטיאן דודה; “סיפורי טלפון” מאת ג’יאני רודרי.
3) מהו הספר האחרון שקראת?
שני הספרים האחרונים שקראתי – “לגרגר זפת” מאת יאכים טופול ו”פושטקים” מאת ז’ואאו ז’ילברטו נול – הם יצירות מופת בתחום הלשון ואמנות הסיפור (וראוי לשבח את המתרגמים פאר פרידמן ומיכל שליו, בהתאמה). שני הסופרים הללו מתארים כאוס ויופי בצורה יוצאת דופן ומתוחכמת, ובתנופה ספרותית שנדיר לקרוא היום.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“יומנו של חנון” מאת ג’ף קיני. על אף שקיימים ניתוחים ספרותיים מרתקים לסדרת הספרים הפופולארית הזאת, אני מתקשה להבין מדוע היא זכתה להצלחה רבה וחובקת כל. ההומור אינו מספיק משכנע בעיניי, וכך גם כתיבתו של קיני.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
שני ספרי ביכורים של סופרים צעירים שלא זכו, לדעתי, להערכה מספקת הם “עדין” מאת רון סגל ו”כלבי קיץ” של בן ורד. שניהם יודעים לספר סיפור בקול מגובש ובשל, ובעלי סגנון ייחודי. שני הספרים הללו אינם עשויים מהחומר של “רבי המכר”, ומציגים אלטרנטיבה ספרותית אמתית. בנוסף, הספר “קונרד ולורנץ”, שהזכרתי קודם לכן, שהוא ספר מעולה ויוצא דופן, וספר השירה היפה של גלית ראב”ד, “קטנטנה בגינה“, שהוא אחד מספרי השירה לפעוטות הטובים ביותר שראו אור בעברית.
6) מיהו הסופר האהוב עליך?
טובה ינסן היא האהובה עלי ביותר. בטקסט ובאיור (לילדים ולמבוגרים), היא יצרה עולם שהוא לגמרי שלה: עולם בעל אפיונים ברורים, השואבים מהפולקלור הסקנדינבי, אך גם מגובשים לכדי אמנות מקורית, שאין שנייה לה בדיוק, בפיוט, בעצמת הרגש; ביכולת המרהיבה לתאר את העולם ואת הנפש גם יחד, שוב – בטקסט ובאיור. גם מוריס סנדק הוא כזה, בדרכו שלו. אני אוהב מאוד גם את הלדור לקסנס, ס. יזהר, דוסטויבסקי, גוגול, בקט, בוריס ויאן, אנדרה ז’יד, ז’ורז’ פרק, קפקא, בלז סנדראר, תומס ברנהרד, ברכט, ריימונד קארבר, חנוך לוין, נורית זרחי, גנסין, ברנר. זה לא ייגמר…
7) ספר שנתן לך השראה?
אסופת המכתבים של עורכת ספרי הילדים האמריקנית המיתולוגית אורסולה נורסטרום, “Dear Genius”. כל מי שמתעתד לעבוד בעריכה (בעיקר בעריכת ספרי ילדים ונוער), ראוי שיקרא את הספר הנהדר הזה, שמלווה אותי כבר למעלה משנה. הרגישות, הציניות, ההומור העצמי, החוכמה, התעוזה והאהבה האדירה של נורסטרום לספרות, לסופרים ולמאיירים מעוררת השראה. היא מדגימה כיצד עורך טוב צריך לפעול, עד כמה חשוב הליווי והקשר הבינאישי; היא מוכיחה שלא רק שאסור לפחד מיצירות נועזות ופורצות דרך (נורסטרום הביאה יצירות שלזמנן היו חריגות, מקוריות ושערורייתיות), אלא שכעורך אתה נמצא בשליחות להביא את הספרות הטובה ביותר לילדים. האמונה המלאה שלה בילדים, הן כנמענים של יצירה אמנותית והן כבני-תמותה, מרגשת אותי בכל פעם מחדש.
8) ספר עיון מומלץ?
לקטגוריה זו אכניס ספרים שהם אינם סיפורת, אלא קרובים יותר לעיון: מסות, יומנים ומכתבים אהובים עלי עד מאוד. לעתים – כמו במקרה של סילביה פלאת, למשל – היומנים מעניינים אפילו יותר מהכתיבה הספרותית, ואף עולים עליה מבחינת המבע והרושם. היומנים של וירג’יניה וולף ולאה גולדברג, למשל, מרהיבים ביופיים. אהבתי גם – בין השאר – את “שיח אהבה” מאת רולאן בארת, את כתביו של פול לפארג, את המסות של ג’. ר. ר. טולקין שקובצו בספר “עץ ועלה“, ואת כתביה של מרית בן-ישראל.
***
יותם שווימר, 28, מייסד ועורך שותף של כתב-העת המקוון “הפנקס“, לספרות ותרבות לילדים, עורך סדרת “הרפתקה ראשונה” בהוצאות אוקיינוס ומודן, מבקר ספרות וכתב ראשי של מדור הספרות בYNET, עורך עצמאי.
*)על הספר “פשטידת הפלא” תוכלו לקרוא את הביקורת שכתבת בבלוג כאן.
השאירו תגובה