1) מהו הספר האהוב עליך?

 אנה קרנינה. נראה שטולסטוי לא השאיר שום נושא שנוגע לקיום האנושי שהוא לא טיפל בו בספר הזה: אהבה, מוות, מחלות, אמנות, הורות, פוליטיקה, נישואים, טבע, תרבות. הספר הזה הוא כמו לקסיקון לחיים תוך כדי שהוא מספר לך סיפור נורא יפה ומרגש.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

אן שרלי מהחווה הירוקה (האסופית) על שלושת כרכיו הראשונים. יש שבעה במקור, אבל אחרי השלישי זה כבר לא זה. כילדה שברתי את השיניים על אנגלית, כדי לקרוא את ההמשכים שלא תורגמו, רק כדי לגלות שבמקרה של הספר הזה, התרגום -הישן- עלה על המקור. המתרגם י. פישמן לקח לעצמו חופש אמנותי פלילי ממש. השמיט פרקים שלמים, קטעים שלא אהב (כנראה) ואת הסוף של כמעט כל פרק. תוך כדי כך, הוא נפטר מהנימה הטרחנית והקלפטעית במידה מסויימת שיש במקור. והעברית שלו היא אושר ממש.

3) מה הספר האחרון שקראת?

 קראתי את “אימרות משפחה” של נטליה גינזבורג, שהוא בעצם תרגום מחודש ל”לקסיקון משפחתי” שקראתי לפני כמה שנים. בעצם, אפשר להתחרט? זה הספר האהוב עלי ביותר בעולם.

הכתיבה הלקונית והמאופקת של גינצבורג נכנסת ישר ללב. כל הספרים שלה מצוינים, אני ממליצה גם לקרוא את המחזות שלה שלא תורגמו לעברית, אבל יצאו לאור באנגלית בכרך אחד (יש 14 או 16 מחזות עצובים מצחיקים ונהדרים)

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

לא נעים, אבל “זעם” של פיליפ רות. סופר מעולה שאני ממש אוהבת . הפרמיס של הספר מצוין אבל איכשהו קראתי והרגשתי שאני לא מאמינה למה שכתוב. מודה, שעזבתי אחרי כמאה עמודים, כשנמאס לי לקרוא על הבחורה  היפיפיה המהממת, המטורפת, שכל מה שמענין אותה בחיים זה למצוץ לגיבור הספר, שתואר עד אז כאפרורי ודחוי. כך שדעתי לא מאד מבוססת.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

 “בלשי פרא” של רוברטו בולניו. הספר קיבל דווקא ביקורות טובות, אבל שמעתי שלא הצליח במכירות. אני קוראת לכולם כאן-תקשיבו לי-ולא תתחרטו! זה ספר מהנה בצורה יוצאת דופן, מצחיק, מסעיר, מרגש, מחרמן, משכיל, תרגום נפלא של מוקי ואריאל רון,  ואפילו יש כמה עמודים שמתרחשים בישראל, שזה נחמד, לקרוא על מקום שאתה מכיר דרך עיניים זרות.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

למרות מה שכתבתי קודם-ליבי נתון לאנטון צ’כוב. סופר גדול ואיש גדול.

7) ספר שנתן לך השראה?

מאוס של ארט שפיגלמן שינה את חיי, לא סתם נתן לי השראה. הספר, שעד היום הוא בעיני הרומן הגרפי הטוב ביותר, פתח בפני את האפשרות לכתוב ולצייר ספרי קומיקס כמו שאני מבינה אותם.

8)  ספר עיון מומלץ?

 קראתי לא מזמן את “ימי הכלניות” של תום שגב. זהו ספר על 30 שנות המנדט הבריטי בישראל, אבל למעשה זהו סיפורן של שתי תנועות שחרור לאומיות-היהודית והפלשתינאית- שצמחו במקביל, רבו מהרגע הראשון, לא הצליחו או לא רצו להתפשר, והספר מסתיים כאשר היהודים מנצחים, והמדינה קמה.

שגב כותב יפה ואנושי מאד, מרוחק מעט ומשועשע לפרקים, דרך תיאור מפורט אישים מרכזיים וצדדיים של התקופה בשלושת העמים המעורבים (יהודים, ערבים, אנגלים).  תוך כדי קריאה,  הרבה אמונות או עובדות שהיו לי התערערו. אני חושבת שזה ספר חובה לכל ישראלי. מבחינתי הייתי מכניסה אותו לתכנית הלימודים בהיסטוריה בתיכון. גם כאן וגם בעזה.

***

רוּתוּ מודָן, 47, היא סופרת, אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית, זוכת עיטור אנדרסן, פרס אייזנר וארבע פעמים בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע”ש בן-יצחק. 
ביום שבת הקרוב (9.3.2013) תפתח את הארכיון הפרטי שלה ליום שלם בלבונטין 7 בת”א מ- 10:30 בבוקר ועד 21:00 בלילה, ותאפשר מכירת הדפסים חתומים בבחירה אישית מכל הספרים, לוחות השנה ואיורי עיתונות שיצאו תחת ידה במשך השנים. 

עוד פרטים על האירוע: כאן.