בקצרה (מתוך גב הספר):
העניינים במשפחת ברגלנד מתחילים להתערער כשג`ואי, נער הזהב המפונק, קושר קשר בלתי הולם עם בת השכנים, אבל הם מגיעים לידי משבר רק כשהוא עובר לגור בבית הסמוך אתה ועם הוריה ההמוניים. פטי, אמו, רואה בזה עלבון צורב כל כך, עד שהיא נעשית אדם אחר: במקום צעירה נצחית עם זנב סוס, שאופה עוגיות ומארגנת פעילויות ספורט בשכונה, היא מתחילה
חירות מאת ג’ונתן פראנזן
לשתות ולקטר. כדי להיחלץ ממצבה, היא כותבת אוטוביוגרפיה שערורייתית, ובה מתברר שהאיש שהיא אוהבת באמת אינו בעלה אלא חברו הטוב, שהוריה השאפתנים הפקירו אותה , שהיא אכולת אשם ותיעוב עצמי,ומכאן העלילה רק תלך ותסתבך.
על המחבר:
נולד בשיקגו בשנת 1959 והתגורר בילדותו בוובסטר גרובס שבמיזורי. למד בסוורתמור קולג’, ב”פררייה אוניברסיטט” שבברלין, ועבד במחלקה למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטת הארוורד. זכה במלגות ובפרסים רבים, ביניהם פרס וייטינג לסופרים, פרס גוגנהיים וה -National Book Award . הוא מתגורר בניו יורק ונודע בין השאר כחברו הקרוב ביותר של הסופר דיוויד פוסטר וולאס, ששם קץ לחייו בשנת 2008. ספרים נוספים: העיר העשרים ושבע (1988), מהלך מהיר (1992) , איך להיות לבד (2001) והתיקונים (2003).
מאנגלית: עפרה אביגד. הוצאת עם עובד, 625 עמ’, 118 שקלים
דעתי:
בשורה התחתונה נהניתי מהספר, אבל הוא גם לא חף מבעיות. היתרון בספרים ארוכים יחסית (700 עמ’) הוא ההיכרות העמוקה שמתאפשרת עם מספר דמויות מרכזיות, וכשהללו מתחברות בסיטואציות מסוימות בסיפור אנחנו מקבלים חוויה ספרותית עוצמתית ומרגשת. החסרון הוא, לפחות בכתיבה של פראנזן, שבדרך לאותם רגעים ספרותיים מרגשים, הקורא צריך לסבול לא מעט רגעים משעממים שאמורים לאפשר לו להכיר את הביוגרפיה, הלך המחשבה והעלם הרגשי של דמות כזאת או אחרת. ניכר במהלך הספר שפראנזן מנסה ל”שחק” במגרש הספרותי של הסופרים הגדולים ביותר ולכתוב רומן רחב יריעה עם עומק פסיכולוגי שקיים בעיקר ברומנים הגדולים של טולסטוי (הספר ‘מלחמה ושלום’ מוזכר לא מעט במהלך העלילה). הוא אכן מצליח ליצור עלילה רחבת יריעה משופעת דמויות עמוקות שחוות משברים משמעותיים בחייהן, אך עם זאת הכתיבה שלו, על אף היותה אינטלגנטית ומדוייקת, חסרה מעט מהחריגות שמאפיינת ספרות גאונית.
הסופר ג’ונתן פראנזן
הביקורת של פראנזן על אמריקה שמתבטאת בספר באמצעות מוטיב ה”חירות” (Freedom) החמקמק, היא לא משהו חדשני במיוחד שלא שמעתם בשום מקום אחר, אבל היא שזורה באמנות רבה בסיפור ומאפשרת לסופר להציג תמונה מהימנה של התרבות המערבית בעשור הראשון של שנות האלפיים.
וכך, בסופו של דבר, יש כאן שילוב של רגעים ספרותיים מרגשים, כתיבה אינטילגנטית ואמירה ביקורתית (גם אם מוכרת) על העולם שאנחנו חיים בו וכל אלה הופכים את “חירות” לספר שכדאי מאד לקרוא גם אם הוא לא יהפוך ברבות הימים ל”מלחמה ושלום” או “אנה קארנינה” של המאה ה-21.
ציטוט נבחר:
* קראתי את הספר באנגלית, לכן גם הציטוט הנבחר יהיה באנגלית.
.It’s all circling around the same problem of personal liberties,” Walter said. “People came to this country for either money or freedom. If you don’t have money, you cling to your freedoms all the more angrily. Even if smoking kills you, even if you can’t afford to feed your kids, even if your kids are getting shot down by maniacs with assault rifles. You may be poor, but the one thing nobody can take away from you is the freedom to fuck up your life whatever way you want to…”
על הספר ברשת:
ראיון עם ג’ונתן פראנזן על הספר “חירות”
זה באמת ציטוט טוב ומעניין
המשכתי לחשוב עליו גם אחרי שסיימתי לקרוא את הספר