ביקורת ספרים: לאון ולואיז/ אלכס קאפוס

מאת | 2013-01-04T01:52:09+00:00 4 בינואר 2013|קטגוריות: פרוזה, פרוזה תרגום|Tags: , |0 תגובות

בקצרה (מתוך גב הספר) :

לאון עוזב את בית הספר התיכון ויוצא לעבודה בעיירה קטנה. שם הוא מתאהב בלואיז – אהבה גדולה שתימשך עד יום מותו ב- 1986. אך זהו אינו סיפור אהבה פשוט – מזל ביש, משק כנפי ההיסטוריה והבחירות של בני הזוג מביאים לידי כך שהם נפגשים רק לרגעים קצרים, אך אינטנסיביים, ואז שבים ונפרדים למשך שנים ארוכות.

העלילה מגוללת את סיפורה של תשוקה העומדת במבחן הזמן והמרחק: היא מתחילה בחופי צרפת בשנים האחרונות של מלחמת העולם הראשונה ומגיעה עד מערב אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשבדרך היא חולפת בפריז של שנות העשרים והשלושים. במקביל לסיפור האהבה הסוחף, על לאון להתמודד לבדו עם האתגרים שמציבים לפניו קציני האס–אס בפריז הכבושה, ואילו לואיז נאלצת להתגבר בלעדיו על קשיים עצומים בערבות אפריקה.

 

על המחבר:

אלכס קאפוס, 51, נולד בחבל נורמנדי ומתגורר כיום בשוויץ. למד בבזל היסטוריה, פילוסופיה ואתנולוגיה. עבד כעיתונאי בין השנים 1986 ל-1995 בכמה עיתונים שווייצריים ולאחר מכן במשך ארבע שנים כעורך בסוכנות הידיעות הלאומית של שווייץ, בברן.בשנת 94 פרסם את קובץ סיפוריו הראשון, ‘כוח הכבידה הארור הזה’, שבעקבותיו הופיעו תשעה ספרים נוספים של סיפורים קצרים, רומנים ומסות היסטוריות. כיום עובד כסופר עצמאי ומתגורר בעיירת ילדותו אולטן.

דעתי*:

יש משהו בספר לאון ולואיז שיוצר את התחושה כאילו מדובר בסרט קולנוע שרק במקרה מצא את דרכו לעולם בפורמט של יצירה ספרותית (ולא רק בגלל ששמו מזכיר את הסרט ‘תלמה ולואיז’). מדובר בסיפור אהבה קלאסי, סוחף וגדול מהחיים בין נער ונערה צרפתיים, שאהבתם נגדעת בעקבות מלחה”ע הראשונה ושבה וחוזרת בשנים מאוחרות יותר כאשר כל אחד מהם כבר פיתח חיים נפרדים משל עצמו הכוללים במקרה של לאון גם אישה וחמישה ילדים. מלבד התחושה שהסיפור עצמו הוא בעל איכויות קולנועיות בולטות, גם סגנון הכתיבה של אלכס קאפוס מזכיר לא פעם טכניקות קולנועיות כמו חיתוך וקפיצה חדה בין סצינה לסצינה או שיטוח מסוים של הדמויות שבמקרים רבים אנו עדים רק לפעולות ולהתנהגות שלהן כלפי חוץ ולא למחשבותיהן הפנימיות.

הסופר אלכס קאפוס

דווקא בגלל שהספר מבוסס על סיפור אמיתי, לא ניתן לבקר אותו על כך שהוא מציג סיפור גדול מהחיים או טוב מידי מכדי להיות אמיתי. היחידה שניתן לבוא אליה בתלונות היא המציאות שלפעמים, כמאמר הקלישאה, עולה על כל דמיון.

אבל סיפור טוב שיכול להיות גם סרט טוב, הוא לא תנאי מספיק כדי ליצור ספרות טובה. הכתיבה של קאפוס קצבית וסוחפת, אך לא משאירה ערך מוסף ספרותי. הדמויות חסרות עומק פסיכולוגי משמעותי והקפיצה בזמן הכרונולוגי של הסיפור שמטרתה להותיר בו רק את השיאים ואת האירועים המשמעותיים ביותר, מחמיצה את רוחב היריעה ואורך הנשימה שהכרחיים במקרים רבים על מנת להפוך ספר ליצירת מופת.

מדובר, אם כן, בסיפור אהבה גדול שמוגש בסגנון כתיבה קליל שכיף לקרוא, גם אם הוא לא משאיר אחריו ערך מוסף משמעותי. לפחות, כשיצא הסרט המתבקש כל כך, נוכל להתנשא מעל מי שלא קרא ולומר שהספר הרבה יותר טוב מהסרט.

*פורסם במקור על ידי באתר גיבור תרבות

ציטוט נבחר:

“לאון הבין את כל מה שלואיז אמרה ואף הסכם עם דבריה – וזאת פשוט משום שהיא אמרה אותם.”

על הספר ברשת:

קובי פינקלר, ערוץ 7 

אביב יובל, ספרים ללא ירקות

השאירו תגובה