בקצרה (מתוך גב הספר):
“בריאה”, רומן היסטורי הבוחן את הזמן העתיק בו התהוותה התרבות האנושית, הוא ספר שהקורא יתקשה להניחו מידו. מסע מלהיב על פני המאה החמישית לפני הספירה, המשתקף בעיניו של הגיבור, בן לאב פרסי ולאם יווניה. אהבות ומלחמות, נאמנות ובגידה, תככים פוליטיים ודיונים פילוסופיים… כל אלו נחשפים עמוד אחר עמוד ביצירה מרתקת המביאה את ניחוח העבר אל ימינו.
“בריאה” מתאר תמונה צבעונית של ההיסטוריה האנושית שמרכזה באימפריה הפרסית והיא משתרעת על פני אסיה, אירופה ואפריקה. תמונה שיסודותיה עובדות ושרידים היסטוריים וצבעיה נובעים ממעיינות היצירה של אחד הסופרים האמריקאים הדגולים ביותר. בעקבות מותו של גור וידאל, הסופר, המסאי והתסריטאי האמריקאי, מחזירה הוצאת אסטרולוג אל המדפים את הספר “בריאה” שנחשב בעיני רבים לפאר יצירתו.
על המחבר:
גור וידאל (1925-2012) נודע לעולם בזכות כתביו הבוטים והביקורת הגלויה שלו על התרבות הפופולרית והפוליטיקה האמריקנית אותה ביטא על פני 60 שנות כתיבה. בחצי השני של המאה ה-20, וידאל נחשב כמבקר מרכזי של התרבות האמריקנית, והיה אחד מהסופרים הראשונים שתיארו יחסים הומוסקסואליים מלאים בספריו. כתב עשרות חיבורים, רומנים, מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלויזיה. בין ספריו רבי המכר “לינקולן” (1984), “מיירה ברקינגרידג'” (1968), “באר” (1976), “1867” (1976), “הוליווד” (1989).
מבין התבטאויותיו בשנים האחרונות, זכור משפטו מ-2008, בו כינה את אמריקה כאומה “נרקבת” ופקפק ביכולתו של הנשיא ברק אובמה להציל אותה.
מבין הפרסים בהם זכה בחייו: “פרס הספר הלאומי” (1993) ו”פרס מעגל המבקרים הלאומי
(1982), בו זכה בין השאר, בזכות מסתו על המהפכה האמריקנית.
אף על פי שנשבע כי לעולם לא יכתוב ספר זיכרונות אודות קורותיו, כתב ב-1995 את הממואר “קלף” ((Palimpsest, שתיאר את ארבעת העשורים בחייו בהם הפך לתסריטאי ומחזאי ידוע.
דעתי*:
למלחמות היוונים בפרסים נחשפתי בסמסטר הראשון ללימודי התואר בהיסטוריה באוניברסיטה, בקורס “מבוא ליוון העתיקה”. עומס הפרטים והמידע היה אדיר והתקשתי לנווט את דרכי בין שלל הדמויות והמושגים של אותה תקופה. הקריאה ב”בריאה” שיוצא כעת בהוצאה מחודשת היא בבחינת תיקון מסוים עבורי.
הסופר גור וידאל
וידאל מצליח לבנות סיפור קוהרנטי ובהיר של האירועים הפוליטיים, הרעיונות התיאולוגיים והדמויות ההיסטוריות שפעלו בין הים התיכון למזרח הרחוק במאות ה-6 וה-5 לפנה”ס. יתרה מכך, הוא קורא תיגר על האופן שבו מלמדים את ההיסטוריה של תקופה בעולם המערבי של ימינו; באמצעות הדמות הראשית בספרו, כורש ספיטמה – שגריר של המלך הפרסי ביוון לעת זקנתו – הוא יוצא נגד ההיסטוריון היווני הרודוטוס שנחשב ל’אבי ההיסטוריה’ וטוען שתיאוריו את מלחמות היוונים והפרסים, לא נכונים ומטעים. על כן הוא מחליט להכתיב אוטוביוגרפיה שתספר על האירועים מנקודת המבט של האימפריה הפרסית, שהייתה הכוח החשוב ביותר באותה תקופה ואחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה. מלבד נקודת המבט ההופכית שמציע ספיטמה למלחמת יוון-פרס, הוא גם מפגיש את הקורא עם התרבויות החשובות של התקופה: הודו וסין. בתור שליח המלך הוא נוסע ברחבי העולם העתיק כדי ליצור קשרי מסחר עם המזרח הרחוק. בדרכו הוא פוגש דמויות רוחניות חשובות כמו בודהה, אננדה, החכם לי וקונפוציוס. ספטימה, הוא נכדו של מייסד הדת הזורואסטרית שהייתה הדת המרכזית של פרס, והמפגש שלו עם חכמי העולם העתיק מייצר דיונים תיאולוגים ופילוסופיים מרתקים.
הבחירה של וידאל לעסוק בנושאים מומנומטליים כגון אלה היא אמיצה ושאפתנית. דרוש מחקר יסודי ומעמיק על מנת להעביר לקורא גוף ידע כה נרחב וכן דרוש כשרון כתיבה על מנת להפוך את הידע הזה לעלילה ברורה ומעניינת. עם זאת, מבחינה ספרותית גרידא, הספר נופל לעיתים לרגעים מעייפים ומשעממים יותר שנובעים לרוב מההכרח להשלים פערים היסטוריים שיעבירו את גיבורו לחלק הבא של המסע.
אך למרות החולשה הספרותית הזאת, עדיין מדובר בספר מעניין, מאלף ואפילו חשוב בנוף הספרותי של תרבות המערב.
*פורסם במקור על ידי באתר גיבור תרבות
ציטוט נבחר:
“איש אינו יודע להבחין מתי הוא מאושר; הוא יודע רק מתי היה מאושר.”
על הספר ברשת:
השאירו תגובה