ביקורת ספרים: סדר המילים ומבנה המשפט/ לאה צבעוני

מאת | 2013-01-01T15:25:39+00:00 1 בינואר 2013|קטגוריות: עיון|Tags: , , |0 תגובות

בקצרה (מתוך גב הספר):

הספר עוסק בסדר המילים העברי ובמבנה המשפט ומבקש להפנות את תשומת הלב אל כמה מבנים תחביריים שאינם מוכרים לכול. הדיון במבנים אלו יסייע לרבים לעיין שוב בדברים שכתבו ולהצטייד במידע להמשך הדרך. אין זה ספר מחקרי במובן האקדמי של המילה. תכליתו מעשית: לתת תמונת מצב של השימוש הספרותי והעיוני בתחביר העברי ולסייע לכותבים ולעורכים. הספר לא בא לקבוע מה אסור ומה מותר. 

הספר מבקש ללמד מה טוב יותר ומה טוב פחות, מהי הבחירה הטובה יותר, מהי הצורה הבהירה והנכונה יותר מבחינת המבנה הפנימי של הלשון. הספר מתקן גם שגיאות מבניות שמחייבות תיקון וגם סגנון שראוי לשיפור. כותבים וסופרים שיראו בספר הזה אוסף של עצות טובות יוכלו להתבונן בכתיבתם במבט חדש, לגוונה ולשפרה. חוקרי לשון יוכלו להסיק ממנו מסקנות בולטות על תחביר העברית בימינו.

על המחבר:

ד”ר לאה צבעוני עוסקת בכתיבה, בעריכה, בהוצאה לאור ובהוראה, וספריה הם פרי ניסיונה בתחומים אלו. היא בעלת תעודה בעריכה לשונית ובעלת תואר שני ותואר שלישי בלשון העברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 2004 היא הבעלים והמוציאה לאור של צבעונים הוצאה לאור. ערכה את “איגרת” כתב העת של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ספריה בתחום העריכה: עיינו ערך עריכה, מכתבים רשמיים, עברי כהווייתה – עניינים כלליים, אמנות הפיסוק, כתיב בלי ניקוד, סדר המילים במשפט.

דעתי*:

ראשית, ברצוני להתנצל מראש על כך שהביקורת שלפניכם לא תהיה כתובה בעברית תקנית חרף כל ניסיונותיי לעשות כן. קריאה בספר “סדר המילים ומבנה המשפט” מאת לאה צבעוני תוביל כל קורא למסקנה דומה. אחרי ככלות הכל אם בכירי סופרינו בהם עמוס עוז, א.ב יהושוע, מאיר שלו, חיים באר ואחרים נוספים, אינם מצליחים לכתוב בהתאם לחוקי העברית ולסדר המשפטים שהיא מחייבת, מה יגידו אזובי הקיר?

ד”ר לאה צבעוני

צבעוני מסבירה כי מרבית העוסקים בתחום הספרות העברית – כותבים, עורכים ומתרגמים – אינם מכירים היטב את המבנים התחביריים, מערכת הפיסוק ואת המוסיקה של המשפט העברי ה”מחייבים לשים כל רכיב – מילה או צירוף מילים – במקום הראוי לו במשפט”. כך קורה שהטקסט מאבד את הזרימה הטבעית שמאפשרת לו השפה ואנחנו כקוראים מאבדים אט אט את הקשר עם העברית ואת היכולת לכתוב ולהתנסח בה כראוי.

 במהלך הקריאה בספר עולה, עם זאת, תהייה לגבי הנחיצות בהקפדה על כללי המשפט העברי שכה זרים לדוברי העברית בימינו. האם התפתחותה של העברית לצורתה העכשווית היא בהכרח דבר רע? כל שפות העולם עוברות שינויים (האנגלית המודרנית למשל שונה מהאנגלית השייקספירית של תחילת העת החדשה) ואך טבעי שגם השפה העברית תתפתח ותושפע מגורמים שונים. הבלשן גלעד צוקרמן אף טוען בספרו “ישראלית שפה יפה” כי השפה שאנו דוברים היא כלל לא עברית, אלא ישראלית – יצור כלאיים בין עברית יידיש ומספר שפות נוספות – ולכן היא אינה צריכה להיות כפופה לחוקי הדקדוק של העברית התנ”כית.

ובכל זאת, נדמה שהקריאה בספרה הבהיר ושופע הדוגמאות של צבעוני חיונית לכל כותב, עורך או מתרגם שפועל בשפה העברית. כך,לכל הפחות, תעשה ההתרחקות מהעברית העתיקה מתוך ידיעה ולא מתוך בורות.

*פורסם במקור על ידי באתר גיבור תרבות

 

ציטוט נבחר:

“צמד המילים הפותחות את התנ”ך – בראשית ברא – הן מילות המפתח של התחביר העברי. במשפט עברי ההדגשה העיקרית היא המילה או הרכיב שבראשו, ואלה אמורים לקבוע את סדר המילים הבאות אחריהם.”

על הספר ברשת:

יעקב בר-און, מקור ראשון

השאירו תגובה